יום שני, 18 ביולי 2022

דברים טובים ודברים פחות טובים

כבר הבנתי שחיים רגילים ונורמטיבים הם תמהיל של דברים טובים עם דברים פחות טובים.

העובדה שאני מבינה את זה לא הופך את זה לקל יותר לקבלת הדברים הפחות טובים, אבל לי, לפחות, זה עוזר להכיר תודה על הדברים היותר טובים. קטנים כגדולים.

לשמוח שהמשפחה שלנו נפגשת כמעט כל שבוע, שבתי מגיעה עם בעלה והילדים והורי מגיעים ואנחנו מכינים ארוחה והם מתלקקים על המטעמים ש-T מכין ואני עוזרת לו.

להתבאס קצת על כך שבתי לא הקפידה שהילדים יגיעו רעבים לארוחה ולכן גם חכמוד וגם שרי לא התיישבו בכלל לשולחן, כי טרפו איזו עוגה שהם אפו ביחד כמה שעות קודם לכן. 

לשמוח שהמפגש משמח את כולם, שלבתי וחתני יש זמן לפטפט עם הורי ושלנכדים תמיד יש פה דברים כיפים לעשות - בין אם זה לנגן או לשחק או לצאת החוצה לעזור לקטוף מהליצי' שהבשיל השנה בכמויות מסחריות. 

להתבאס על היתושים והזבובים שאנחנו לא מצליחים להיפטר מהם ולכן פחות נעים להיות אצלנו בחוץ, ובשביל מה בכלל יש לנו חצר? 

להתמוגג כשבתי מבקשת לקחת הביתה קופסאות עם אוכל, כי זה לא קורה כל שבוע ובדרך כלל היא מבשלת בעצמה אבל זה משמח כשהאוכל שלנו טעים לה והיא מצטיידת ובכך חוסכת לעצמה עבודה. 

להתבאס כשאת רוב עבודה הפינוי והניקוי והאריזה בסוף אני עושה לבד, ואחר כך עוד יש מי שיבוא אלי בטענות שלא הייתי מספיק עם הנכדים (ע"ע חתני....או אולי זה רק בראש שלי אחרי המריבה האחרונה שהיתה לנו לפני כמה חודשים?).

באמת להתבאס על זה שזורם לי לגמרי לבלות עם חכמוד ועם נשמותק אבל אני לא באמת מצליחה עם שרי, ואני לא מצליחה להבין אם משהו לא בסדר אצלי ביחס אליה או שזו היא שלא מאפשרת כל כך גישה או שזו בכלל מערכת היחסים הסימביוטית שלה עם בתי שלא ממש נותנת לאף אחד אחר (פרט מאחיה הגדולים ולפעמים אבא שלה) להיכנס......

לשמוח שבתי מנסה לשתף איתי עוד תמונות מהגוגל פוטוס שלה כדי שגם האלבום שאכין להם יהיה עשיר ומלא בכל הפעילויות של השנה האחרונה, כמו באלבום של בני, אבל להתבאס מזה שהיא לא הצליחה או לא התאמצה מספיק ואני עדיין מחכה לשיתוף התמונות. 

לשמוח על מיינקוני והמתיקות שלו וההתפנקות שלו עלי לפחות פעם ביום על הספה בזמן שאני קוראת או צופה בטלוויזיה אבל להתבאס מזה שהוא לא ממש מאפשר לי לגזוז לו ציפורניים (מצליחה אולי ציפורן ביומיים) וכך נותרו לפחות עוד שלוש או ארבע ציפורניים לא גזוזות בטלף שמאל קדמי ועוד מעט כבר צריכה להתחיל את הסבב מההתחלה, ובעיקר להתבאס על הוטרינר שנלחץ ולא ניתח אותו בסוף - וכן, אני מבינה ומקבלת לגמרי מדוע - אבל בכל זאת מתאבסת מזה. ומתבאסת מזה שהחתולה ל' עדיין לא סובלת אותו וזה כנראה לא ישתנה לעולם.

לשמוח שהנכד של 'מחברת' יצא מכלל סכנה כנראה ואולי ישוחרר להמשך טיפול תרופתי בבית והשגחה וביקורת כמובן .....ולהתבאס מזה שהוא עדיין לא לגמרי בסדר, משלשל עדיין ומקבל מדללי דם עדיין כי עוד לא נמס לגמרי קריש הדם שיש לו בעורק הכבד...להתבאס ממה שהתינוק הזה חייב לעבור בחייו הקצרים ומהסבל של הוריו וכל המשפחה. 

להתבאס מסרטן הכבד שהתגלה אצל חברה טובה ועמיתה של גיסתי וגם מהעובדה שבעלה של החברה לא ממש יודע לתמוך בה ולהיות לצידה בימים הקשים האלה, ובמקום זאת מתגייסות חברות וקרובות משפחה...לכאוב את העצב של גיסתי על חברתה הטובה ואת תחושת חוסר האונים. 

לשמוח ש-T מתפקד, עושה ספורט, מבשל, עובד ומתכנן טיולים ושייט ומתקן דברים בבית ובגינה....ולהתבאס מזה שהוא לא מאה אחוז בסדר ולדאוג לו ועמוק בפנים לנסות להתמודד עם החרדות שמשהו ממש לא בסדר בפנים ושלא מצאו את זה עדיין ומה יהיה..........?

לחיות את החיים הקטנים שלי כמה שיותר טוב ולשמוח עם האנשים שסביבי, ולעזור למי שאני יכולה וליהנות עם מי שאני יכולה....ולהתבאס ממה שקורה בארץ ובעולם - האלימות, הפוליטיקה המחורבנת, ההתחממות הגלובלית שגם לעקשנים ביותר כבר מאד קשה להתכחש אליה.....

אין תגובות: